ואנחנו חייבות להמשיך לחיות

אבל, איך את יכולה לתפקד 

אם כל פעם כשאת עוצמת את עיניים 

את מדמיינת מה קורה עכשיו לחטופים?

איך את יכולה לתת לילדים שלך ביטחון,

אם את מפחדת לשלוח אותם לבית הספר? 

איך את יכולה לעבוד אחרי שלא ישנת כל הלילה? 

או להתרכז כשהילדים מתרוצצים סביבך כל היום? 

סף העצבים שלך על הקצה והדמעות עומדות בגרון,

העולם שלך השתנה ואת צריכה ללמוד להתנהל בו אחרת,

את לא יכולה להשבר עכשיו! 

בשבועיים הראשונים אחרי ה 7.10 הייתי משותקת, 

לא הצלחתי לתפקד, לא הבנתי איך אנחנו ממשיכים מכאן? 

אחרי שבועים החלטתי שאין לי ברירה ורק אני יכולה לעזור לעצמי,

התחלתי לתרגל את כל הכלים שלמדתי בעשור האחרון, 

וראיתי איך יום אחרי יום אני מצליחה לצבור כוחות חדשים, 

איך אני לוקחת את השליטה לידיים שלי, איך אני פחות נשברת.

איך הכוח שלי חשוב לא רק לי אלא גם למשפחה ולכל הסובבים אותי. 

ואז גם הבנתי שזאת השליחות שלי, 

להראות לך את הדרך ולהאיר את הכוח שבך, 

כי את אישה חזקה ומדהימה, 

שניקלעה לסיטואציה לא אנושית. 

ועם הליווי הנכון והכלים הנכונים את יכולה לחזור להיות את!