בלוג

בתוכנית כלכלית להדיוטות סיפרו השבוע שמחיר הכותנה מאמיר לגבהים שטרם נראו כמותו בבורסות העולם. משום מה, זה עשה לי הגיון .עם הגידול באוכלוסיה והעליה ברמת החיים המחייבת צרכנות ללא הפסקה, לא צריך להיות גאון פיננסים (ההבנה שלי מסתכמת ב:מה שנכנס, מינוס מה שיוצא, שווה מה שנשאר) כדי לדעת שהמשאבים העולמיים מתכלים ושזו לא בעיה מקומית אלא בעיה עולמית.  האנושות עסוקה במלחמות על טריטוריה בשם הדת במקום להפנות אנרגיה לפתרון הבעיות האמיתיות שלנו. אבל ברור לכן שזה לא נושא הפוסט של היום, נכון?

בתוך כל הצרכנות הזאת מתפתח טרנד אקולוגי ובעל אחריות חברתית כלפיי האדמה, העובדים בתעשייה, האויר והמינרלים. רבים יותר מחפשים פתרונות מתכלים, ממוחזרים, טבעיים, ואורגניים ואלו הם רק חלק מביטויי הטרנד.

מי שעוקב אחרי הבלוג, יודע שאני מאד אוהבת פריטי לבוש ועיצוב יד שנייה. הארון שלי מלא באוספים עתיקים של הסבתות שלי, עבודות DIY של אמא שלי, מציאות מויצ”ו ומשוק הפשפשים ואפילו סתם דברים שמצאתי זנוחים ברחוב. זאת אמנם האמירה האופנתית שלי אבל כמה טוב לדעת שאפשר על הדרך לחסוך מעט במשאבים ולתרום את השנקל שלי למלחמה בהתחממות הגלובלית.

בשנים האחרונות נוכחנו, יותר מתמיד אולי, שהאופנה חוזרת על עצמה. כל פעם קצת אחרת, משודרגת אפילו, אבל בבסיס הגזרות, הפיתוחים והקישוטים דומים. לכן עבורי אספנות של בגדים היא לא רק שומרת על הסביבה, היא אף חוסכת לי כסף על טרנדים .

אני מודה שאני לא הולכת לחנויות יש שנייה כדי לחפש טרנדים והרבה פעמים אני קונה פריטים שהם יפים בעיניי בלי קשר לאדפטציה האופנתית העכשיוית שאפשר לתת. ועדיין, חנויות יד שנייה יכול להיות מקום מצויין להתעדכן בפריט טרנדי עם טוויסט, אופנתי עם מודעות אקולוגית והכי חשוב –  מיוחד.

הנה כמה דוגמאות לטרנדים הכי לוהטים בחורף הזה שכבשו את המסלולים ואת פסי הקונפקציה, שאפשר למצוא בחנויות יד שניה.

בלייזר קטיפה.

אחת האהבות הגדולות של בחורף. בחיפושיי אחר הג’קט המושלם מצאתי את עצמי רוכשת לא מעט כאלו (אפילו אחד לבעלי ואחי). בסוף התקבעתי על אחד שחור שהיה של סבתא שלי מצד אמא וזה שתראו למטה.

שכמייה:

בהריון הראשון שלי התאהבתי באופציה הזאת. מי שהיתה, כמוני, בסוף ההריון בחורף, יודעת שלא באמת רק כך שמעיל לא בא בחשבון. שכמיה היא פתרון מעולה גם לבטן.

פרווה (סינטטית, תודה)

גם את המעיל הזה ירשתי מסבתי שנולדה על גבול רוסיה -רומניה. באוסף היו גם לא מעט פרוות אמיתיות, עליהן חסתי. (אני רק שומרת אותם, לא לובשת). כשהתחלתי ללבוש את המעיל הזה שותפיי לדירה נהגו לקרוא לי דון קורליאונה. נו מילא…

ליקוט נעים לכולן.