ידעתי שהכותרת הזאת תמשוך את תשומת ליבכן…
אני מודה שאף פעם לא התרגשתי ממידה. לא שלי (איפה שהוא בין 40-42 בימים טובים) ולא של לקוחותיי. הניסיון שלי להכניס לנשים לראש את העובדה שאף אחד לא יודע את המספר שכתוב על הטיקט, עשוי להיות עבורן תגלית מרעישה או עוד אמירה שנכנסת מאוזן אחת ויוצאת מהשנייה שהן צריכות להיות מרוצות מעצמן, כמו שהן.
מידה מייצגת מספר חסר ערך משום שאין סטנדרטיזציה ראויה בארץ ובעולם בתחום המידות . אני מכירה את כל תיאוריות הקונספירציה לפיהן חברות האופנה מסמנות את הבגדים במידות קטנה יותר כדי שנרגיש רזות אבל אני לא קונה את זה. הכל תוצר של שיטות עבודה שונות וכפפה שעוד אף אחד לא הרים בעניין יצירת סטנדרט ראוי לפיו יוכלו נשים בכל העולם להיות מקוטלגות. עד שזה יקרה אנחנו אובססיביות לגביי ה- מידה.
לכן לא הופתעתי שאת ליין הג’ינסים החדשים (J&J) שלהם בחרו במתאים לי להשיק תחת (אוי, איזו בחירת מילים מעניינת) הסלוגן: “מידה אחת פחות”. ממש כמו הקולגה מעבר לים NYDJ (Not Your Daughters Jeans) גם הג’ינס החדש של מתאים לי מתיימר להוריד אותך במידה אם כי במחיר עממי, או כפי שהציג זאת בהשקה אבי מלכה מנכ”ל ML “מחירים ברוח המחאה”. מכיוון שהגישה שלי למידות ברורה אני לא מתרשמת מהטייטל הבומבסטי ואני מתרכזת בדבר העיקרי שחשוב לנו בג’ינס: איך התחת שלי נראה, את זה נשפוט יחד בהמשך.
הבשורה הכי מעניינת בעיניי היא שמשהו טוב קורה במתאים לי. אפשר להתווכח על רמת הביצוע והגימור אבל אין ספק שנעשית שם עבודת חשיבה שעוד תוכיח את עצמה. זה התחיל בדאחקה של כתבת ובלוגרית אופנה נשכנית ושמנה שמאסה ביחס המחפיר שזוכות לו משמנות ארצינו בתחום האופנה. הדאחקה נלקחה ברצינות ויעל רגב מצאה את עצמה מובילה את ה- מהלכים של התעשייה השנה. בין היתר היא אחראית לליין הצעירות בML שנקרא MLly (אמלי) וגם לליין הג’ינסים. אוקיי, קצת סטינו .
ב ML הבינו שג’ינס הוא לא עוד פריט בארון. הוא לא מגיח מידי כמה שנים על המסלולים כמו שקורה להרבה פריטים אחרים, הוא כאן כדי להשאר ולכן החליטו לייחד לג’ינס ליין נפרד שמושפע אך אינו תלוי במגמות האופנה. אני אוהבת את הגישה הזו מכיון שג’ינס, בתוקף היותו הפריט הכי פופלרי במלתחות כבר מעל 100 שנים, הוא קודם כל קלאסיקה. וקלאסיקה כידוע היא מעל לזמן ומעל לאופנה. זה נחמד וטוב לדעת שיש חידושים אבל תמיד טוב לדעת שיש לך לאן לחזור כשאת צריכה פריט קלאסי כמו ג’ינס טוב ומחמיא.
אז נעבור לפרקטיקה:
הג’ינס מכיל סיב אלסטי חדיש שמאפשר לבגד להתגמש בהתאם לגוף ואח”כ לחזור לצורתו המקורית. יחסית לג’ינס שאמור לארוז ולחטב אותך, מדובר לצערי במכנסי ג’ינס דקים למדי שבכלל לא מזכירים Denim. מי שסובלת מ”עור תפוז” (מי שיש לה יודעת מה זה…) בהחלט תרגיש בחסרון.
הבסיס הגבוה משותף לכל הגזרות ומה שמשתנה זה העיצוב עצמו – סקיני, בוט קאט, דגמח סקיני, flare , בלי נצנצים – כבר אמרתי??! הג’ינסים נקיים מכל אלמנט “עיצובי” שאפיין את הבגדים של הרשת בעשור האחרון, עוד עדות להשפעתה של יעל, תבורכי.
הגזרה גבוהה ממש כמו שצריך אבל כיון הנחת הבד בחגורה עצמה לא מאפשר לה להתגמש כמו המכנס עצמו כך שכשמדדתי את המכנסיים הם לחצו מידי במותן. לצערי מידה 40 היתה קטנה מידי (נסגר אבל הרגשתי ונראתי כמו מאפין לבן) והמידה הבאה היתה גדולה מידי בשביל לארוז טוב כך שהג’ינס נשאר בחנות הפעם.
והנה הטוסיק שלי. נראה לא רע לדעתי וגם הפרונט.
לשיפור: בד חזק יותר ויציב ייתן חיטוב יותר טוב.
עוד צבעים בבקשה.
לשימור: גזרה קלאסית לעולם לא יוצאת מהאופנה!
דוגמנית שאפשר להזדהות איתה והקץ לפוטושופ!
לכולנו: תמיד צריך עוד ג’ינס, לא?
